אחריות אישית בהפרת זכויות יוצרים 

בית המשפט העליון צעד בשבוע שעבר צעד נוסף, ומרחיק לכת, במגמה המתמשכת של החמרה והחרפה של ההגנה על זכויות יוצרים ובמאבק העיקש נגד השמעת מוסיקה בפומבי בבתי עסק במדינה.

המדובר, כמובן, שוב בתביעה של אקו"ם, אגודת המלחינים והכותבים של מוסיקה בישראל, והפעם תביעה נגד בית קפה בקניון בנתניה. ומה חטאו של בית הקפה הנתנייתי? הוא קיים הופעה חיה של אומן שביצע יצירות (לא ברור מפסק הדין מי האומן ומהן היצירות) מוסיקליות. מפסק הדין עולה כי לקניון הדרים, בו שכן בית הקפה, היה הסכם עם אקו"ם והיתה לו רשות להשמיע מוסיקה, אך הסדר זה לא כלל הופעות חיות בתוך בית הקפה, אלא רק ברחבות הפתוחות של הקניון.
אכן התרגלנו לכך שאקו"ם תובעת ואף זוכה שוב ושוב בתביעות נגד בתי עסק קטנים, בתי קפה, מספרות, וכל מקום בו משמיעים מוסיקה בלי לשלם תמלוגים. אולם הפעם מדובר בהליך מיוחד במינו. אקו"ם לא הסתפקה בתביעה נגד בית הקפה, קפוצ'ין עסקי מזון בע"מ, אלא הגישה את התביעה נגד המנהל של בית הקפה. תביעה אישית לאחריות אישית.
התביעה התבררה תחילה בבית משפט השלום ברחובות. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע פיצוי של 70,000 ש"ח לטובת אקו"ם. בערעור שהוגש לבית משפט המחוזי בתל אביב טען בית הקפה בין היתר כי אין מקום להטיל אחריות אישית על המנהל. בית המשפט המחוזי, בהרכב בכיר במיוחד שכלל את השופטת הילה גרסטל, השופט עוזי פוגלמן והשופט אילן שילה, קבע כי אין מקום להטיל אחריות אישית על המנהל. לדעת השופטים במחוזי, הטלת האחריות האישית על המנהל פוגעת בעקרון היסוד של האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. לדעתם, אי אפשר לומר שהמנהל השמיע את היצירות לתועלתו הפרטית, אלא להגדלת הרווחים של בית הקפה, ואין מקום לזהות את התועלת לבית הקפה, עם תועלתם הפרטית של בעלי המניות או המנהלים.

אולם בבית המשפט העליון התהפכה הפסיקה. למרות משקלם האישי הכבד של השופטים הבכירים בבית המשפט המחוזי, לא היסס העליון, מפיו של השופט אליקים רובינשטיין, לקבוע כי מנהל בית הקפה אחראי אישית על הפרת זכויות היוצרים הגלומה בהשמעה הפומבית של היצירות, וכי ההפרה הזו נעשתה ל"תועלתו הפרטית". השופט רובינשטיין נעזר בין היתר בחוק זכויות יוצרים החדש, שנכנס לתוקפו לאחר האירוע בבית הקפה. החוק הקודם (משנת 1911) דרש לצורך הטלת אחריות כי האדם "הרשה, לתועלתו הפרטית, להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים" . החוק החדש, משנת 2007 קובע כי "המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים...". שינוי זה תואם לדעתו של בית המשפט העליון את המגמה להרחיב את האחריות ולסייע ככל האפשר ליוצרים להתגונן מפני גזל של זכויותיהם.

בית המשפט העליון נשאר נאמן למגמה הרווחת בו בשנים האחרונות, להחמיר ולהרחיב את האחריות על הפרת זכויות יוצרים, וזאת גם תוך התעלמות מאינטרסים ציבוריים או משפטיים אחרים, הדוחפים לכיוונים אחרים, כמו חופש הביטוי, חופש העיסוק, או האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. המגמה הזו נובעת במעמקיה מהשינויים הטכנולוגיים המאיימים לשנות מן היסוד את דיני זכויות יוצרים. בינתיים, וכל עוד השינויים האלה לא מתרחשים, יש לשים לב למגמה הזו ולהיזהר. הפרת זכות יוצרים הפכה לעילה אוטומטית להרמת מסך ולהטלת אחריות אישית על מנהלים.